חגג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעת על סך 3,763 ₪.

לתובעת, לעמדתה, בעקבות תאונת דרכים נגרם נזק של 29,904 ₪. הנתבעת שילמה לתובעת בגין הנזק שאינו שנוי במחלוקת סך של 25,966 ₪. התובעת תבעה את יתרת נזקה. יצוין כי בפתח הדיון הסכימו הצדדים כי הנתבעת שילמה בחסר 371 ₪.

הצדדים חולקים על יתרת הסכום, בשל חו"ד שמאי סותרות. השמאים התייצבו בבית המשפט ונשמעו עדותיהם.

הפערים בסכומים נובעים מהטעמים הבאים:

ירידת ערך במוקד האחורי, סבר שמאי התובעת כי ירידת הערך הינה בשיעור של 9% בעוד שמאי הנתבעת קבע שיעור של 7% ירידת ערך. מדובר בפער של 943.30 ₪.

עוד מחלוקת נבעה, ביצוע כיוון מערכי גלגלים אחוריים וקדמיים שלא היו נדרשים לדעת שמאי הנתבעת. מחיר מכסה תא המטען וסוגו שרשם שמאי התובעת, שגוי. נוזל קירור שהוחלף ואינו במסגרת הפיצוי. יישור פח משקף שלא ניזוק באירוע. סה"כ הפרש החלקים והעבודות בין חו"ד השונות הינו סכום של 2,206 ₪.

לסכום זה צורף הפרשי ריבית והצמדה. סך הכול הסכום מהווה סכום התביעה.

לעניין ירידת הערך. מדובר ברכיב המהווה הערכה מקצועית המהווה הערכה בלבד. אין בערך ברכיב זה ודאות סופית, לפיו ביום מן הימים אכן ירידת הערך, תהא כפי שקבע אחד השמאים. גם הערכות שנעשו בעניין זה על פי ועדת ששון הינן הערכות בלבד בסופו של יום. בית המשפט לא אחת קבע כי גם קביעות על פי ועדת ששון הינן שיוריות. הנזק הנחלק במקרה הזה הינו בין 7% - 9% ירידת ערך. בשווי של 943.30 ₪. אף אחד מהצדדים לא הסביר בבית המשפט מדוע דעתו גוברת על הדעה המנוגדת. כאשר הפער בין הצדדים הינו קטן. במקרה זה אני בוחר לחלוק את הנזק באופן שוויוני.

לעניין כיוון מערכי גלגלים אחוריים וקדמיים, שמאי הנתבעת בעדותו טען כי במידה ומי שתיקן את הרכב סבר כי יש לבדוק בדיקת פרונט, הרי שהיה מקום לבצע זאת. (עמ' 5 שורה 19 לפרוטוקול). אולם, הוא הסתייג מהבדיקה באופן מפורש בשל סוג הפגיעה. לרכב נערך כיוון מערכי גלגלים וזאת על פי דרישת המוסך (עמ' 3 שורה 4 לפרוטוקול). לא הובאה ראיה כל שהיא, כי נפל פגם בשיקול הדעת של המוסך ובנסיבות אלו אני מוצא לקבל את עמדת התובעת.

לעניין מכסה תא המטען, טען שמאי הנתבעת כי שמאי התובעת שגא במק"ט ויש מספר מחירים שניתן לבחור על מנת להקטין את הנזק. זוהי טענה הטעונה הוכחה. שמאי הנתבעת לא טרח להדפיס לבית המשפט את מספרי המק"ט האחרים המוכיחים כי שמאי התובעת לא נקט בדרך של הקטנת הנזק, שמא שגא. (עמ' 5 שורה 30 לפרוטוקול) בנסיבות אלו אני מקבל את עמדת התובעת.

נוזל הקירור נטען ע"י הנתבעת כי הינו חומר מתכלה וככזה אינו בר פיצוי. בנקודה זו אני מוצא לקבל את עמדת הנתבעת. שכן כלל השבת המצב לקדמותו בחומרים מתכלים אינו בעייתי. בית המשפט אינו יודע מה היה מצב נוזל הקירור לפני התאונה ולכן אני מוצא לקבל את עמדת הנתבעת בעניין זה.

לעניין ירידת הערך של פח המשקף. לטענת שמאי הנתבעת לא נגרם נזק לפח המשקף. בתמונות שהציג שמאי התובעת נראה על פניו כי חלק זה ניזוק. שמאי הנתבעת טען כי חלק זה לא ניזוק. אולם, הוא מטעמיו בחר שלא לצלם חלק זה. מדובר בחלק שהיה במחלוקת על פי חו"ד הסותרות. שמאי הנתבעת ראה את התמונות של התובעת ולמרות שלדבריו הבחין כי חלק זה לא ניזוק הוא בחר שלא להביא ראיות לסתור טענת התובעת. (ראה עמ' 4 שורות 18,24 לפרוטוקול.) לנוכח הראיות שהביאה התובעת בצילומים אני מוצא לקבל את עמדת התובעת בעניין זה.

בטרם סיום ברצוני להעיר כי שמאי התובעת, ערך את דו"ח השמאי בחסר. שמאי התובעת רשם בדו"ח שערך כי ראה את הרכב פעם אחת בלבד. בדיון טען כי ראה את הרכב לפחות פעמיים. (עמ' 2 החל משורה 6 לפרוטוקול.) על פניו צורפו לשמאות התובעת צילומים לאחר תיקון הרכב, נראה כי השמאי ראה את הרכב לאחר התיקון. אולם, מן הראוי כי דבר זה ירשם בדו"ח. אין זה ראוי שהדברים יעלו במהלך הדיון.

סוף דבר, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,964 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, אגרת משפט ששולמה. שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,200 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ד' אייר תשע"ג, 14 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: